רילרט היא תרופה המיועדת לסובלים ממיגרנות עם או בלי אאורה. אאורה היא קבוצה של תסמינים המופיעים לפני ההתפרצות של המיגרנה, הכוללת בין היתר שינויים בראייה ובשמיעה, שינויים בחוש הטעם והריח, הפרעות דיבור, חולשה ועוד.
חלק מהמטופלים מדווחים על תחושת עקצוץ המתרחשת פרק זמן קצר טרם תחילת המיגרנה. התרופה לא מיועדת למנוע מיגרנות ולא ניתנת כטיפול קבוע אלא רק בזמן ההתקפים עצמים.
היא מגיעה בצורה של טבליות ומשתייכת לקבוצת תרופות הנקראות טריפטנים. התרופות בקבוצה זו גורמות לכיווץ של כלי דם מוחיים ובכך מפחיתות את הלחץ בגולגולת ומקלות על כאבי הראש. התרופה ניתנת לרכישה במרשם בלבד ונמצאת בסל הבריאות.
מה הוא המינון המומלץ?
המינון ההתחלתי עומד לרוב על 40 מ"ג, שיש ליטול עם תחילת ההתקף (פעם ביום). אם המטופל לא חש הקלה בכאבים ובמקרים שבהם שעתיים לאחר ההתקף הראשון מופיע התקף נוסף, ישנה אפשרות ליטול טבלייה נוספת במינון של 40 מ"ג.
לעומת זאת במקרים של מיגרנה חזקה, ניתן לקבל אישור למינון גבוה יותר, של 80 מ"ג. במקרים שבהם לא מורגשת הקלה גם לאחר נטילה של 80 מ"ג, הרופא יכול לאשר נטילה של טבלייה נוספת במינון של 80 מ"ג, תוך 24 שעות.
אם המטופל סובל מתפקוד לקוי של הכליות, המינון ההתחלתי יהיה נמוך יותר ויעמוד על 20 מ"ג בלבד ואילו המינון המקסימלי יהיה 40 מ"ג. הואיל ואין בידינו מידע בנוגע ליעילות התרופה ולבטיחותה בקרב בני 65 ומעלה, התרופה לא מומלצת לאוכלוסייה זו.
מה הן הוראות השימוש ברילרט?
את התרופה יש ליטול בזמן התקף מיגרנה, אך יש להקפיד ליטול אותה בין הארוחות או עם הארוחה. את הטבלייה יש לבלוע בשלמותה וחל איסור לחצות את הטבלייה, לרסק או לכתוש אותה. בזמן הטיפול ברילרט חשוב ביותר להימנע מנהיגה וזאת כיוון שהתרופה עשויה לגרום לראייה מטושטשת ולחולשה.
התרופה מיועדת להקל על התקפים חדים ופתאומיים של מיגרנה ולא מיועדת לשימוש קבוע. היא לא מיועדת לטפל בכאבי ראש שאינם על רקע של מיגרנה וכן לא מיועדת לשימוש קבוע.
לפני התחלת הטיפול חשוב לדווח לרופא המטפל באופן מפורט על ההיסטוריה הרפואית של המטופל ובזמן הטיפול יש להישאר במעקב קבוע אצל הרופא המטפל ולעבור בדיקות בהתאם להמלצותיו. את התרופה יש לאחסן במקום מוצל ולהקפיד על כך שלא תיחשף לטמפרטורה של יותר מ-30 מעלות צלזיוס.
מה הן תופעות הלוואי של התרופה?
תופעות לוואי שכיחות – יובש בפה, כאבי בטן, ישנוניות, דלקת גרון, נזלת, כאבי גב, חולשת שרירים, תחושות נימול קלות, עייפות וסחרחורות.
תופעות לוואי שאינן שכיחות – בלבול, דיכאון, אופוריה, חוסר תיאבון, אי שקט, כאבי אוזניים, קוצר נשימה, גרד או פריחה בעור, דמעת, כאבי עיניים, הפרעות בחוש הטעם.
תופעות לוואי נדירות – סרפדת, אסתמה, עלייה באנזימי כבד, דופק נמוך, בצקת בלשון, עצירות, שינויים בקול, אי יציבות נפשית.
אלו תופעות לוואי מצדיקות פניה מידית לרופא?
- תסמינים של אלרגיה המופיעים בעור כמו נפיחות, קילוף, פצעים ופריחה. לסימפטומים הנ"ל עשוי להתלוות חום גבוה.
- תסמינים של אנגיואדמה הבאים לידי ביטוי בנפיחות באחד מהאיברים הבאים לפחות: העפעפיים, הלחיים, הפנים, הגרון, הלשון או השפתיים. לנפיחות עשויים להתלוות הרגשת מחנק וקוצר נשימה.
- כאב ראש שאינו נחלש לאחר נטילת התרופה או כאב ראש חמור.
- דם בצואה, כאבי בטן קשים והקאות.
- חום גבוה.
- התכווצויות בשרירי הרגליים.
- ירידה בלתי רצונית במשקל.
- קוצר נשימה.
- נימול, כאב, צריבה או שיתוק בכפות הידיים והרגליים (יש לציין כי במקרים נדירים תסמינים אלה יכולים להופיע גם באיברים אחרים).
- תחושת אי שקט, דופק מהיר, שלשולים, הזיות, כאבי שרירים, עור סמוק והזעה מוגברת.
- תסמינים שיש בהם כדי להעיד על פגיעה לבבית כמו לחץ בחזה, תחושת כובד, התעלפות, סחרחורת קשה, זיעה קרה או כאבים בזרועות ובחזה.
- תסמינים שיש בהם כדי להעיד על פגיעה מוחית כמו חולשה בצד אחד של הפנים, קושי בדיבור, שינויים בראיה, אובדן שיווי משקל, קושי ללכת ועוד.
באילו מצבים חל איסור להשתמש בתרופה?
חל איסור להשתמש ברילרט בכל מצב שבו ידועה רגישות לאחד או יותר מהמרכיבים. כמו כן השימוש אסור למטופלים לאחר שבץ מוחי, למטופלים שאובחנו עם יתר לחץ דם חמור, מחלה של כלי הדם הפריפריים, אי ספיקת לב, מחלת לב איסכמית או הפרעת קצב.
בנוסף, השימוש אסור למטופלים לאחר אירוע מוחי או אוטם בשריר הלב (התקף לב). התרופה לא מיועדת לילדים אלא למבוגרים בלבד וכן לנשים מיניקות ולנשים הרות, אסור ליטול את התרופה.
תרופות שאסור לקחת במקביל לרילר
תרופות אלו כוללות קטוקונזול או איטרקונזול המשמשות לטיפול בפטריות, תרופות אנטיביוטיות ממשפחת המקרלידים כמו אריתרומיצין או קלריתרומיצין, תרופות שונות המשמשות לטיפול בנשאי HIV ועוד.
בנוסף, קיימות תרופות ששילוב שלהן עם רילרט עלול לגרום להתפתחות של תסמונת סרוטונין והכוונה היא למשל לנוגדי דיכאון ממשפחת ה-SSRI, תרופות שונות לטיפול בפרקינסון, נוגדי דיכאון ממשפחת ה-SNRI ועוד. לאור כל זה, לפני שמתחילים טיפול ברילרט, ישנה חשיבות עליונה לדווח לרופא המטפל על כל תרופה שהמטופל לוקח באופן קבוע.