מיגרנה היא תופעה שכיחה מאוד הפוגעת בנשים בשכיחות של כעשרים אחוז ובגברים בשכיחות של כעשרה אחוז. במהלך העשורים האחרונים נערכו מחקרים רבים שניסו לחקור את הקשר בין מיגרנה לתורשה וזאת על רקע העובדה שלצאצא להורה שסובל ממיגרנות ישנו סיכוי גבוה יותר לסבול מהתופעה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
לאור הידע המחקרי הרב שנצבר בהקשר של המיגרנה נראה כי מדובר על תופעה מולטיפקטוריאלית ופוליגנטית. להלן הסבר קצר על המונחים החשובים האלה:
מחלה מולטיפקטוריאלית
מחלה שעל מנת שתתפרץ ישנו צורך במערך מורכב של גורמים. בניגוד למחלות גנטיות שבהן ברגע שקיימת מוטציה גנטית מסוימת ניתן לקבוע בוודאות כי המחלה תתפרץ בחולה בשלב זה או אחר, הרי שבמחלה מולטיפקטוריאלית, אין די בקיום המוטציה כדי לקבוע בוודאות שהמחלה תתפרץ שכן המוטציה הגנטית יכולה רק לגרום לנטייה לחלות במחלה. על מנת שתתפרץ ישנו צורך בקיום של גורמים נוספים כמו למשל שימוש בתרופות מסוימות, חשיפה לפתוגן מסוים ועוד.
מחלה פוליגנטית
מחלות גנטיות רבות מתרחשות כתוצאה ממוטציה בגן אחד ויחיד. מחלה פוליגנטית לעומת זאת היא מחלה שמופיעה בעקבות מספר מוטציות במספר גנים. בחלק מהמחלות המוכרות כיום לחוקרים בתחום עדיין לא התגלו כל הגנים המעורבים.
הממצאים המחקרים העדכניים
במחקר שנעשה לאחרונה, בשנת 2019, נבדק מיהן האוכלוסיות שסובלות ממיגרנה הכי הרבה. במקביל לממצאים כי נשים סובלות הרבה יותר מהגברים, וכי בישראל לעומת שאר העולם סובלים יותר, נמצא גם כי לגנטיקה יש השפעה מכרעת בנוגע לסיכוי לסבול ממיגרנה.
מתווספים לכך מספר מחקרים שנערכו בתחום, בהם התגלו שלושה גנים החשודים כקשורים למיגרנה. במחקרים אלו ערכו בדיקות גנטיות לנשים באוכלוסייה הכללית שחולקו לשתי קבוצות. בקבוצה האחת נכללו נשים שלא סובלות ממיגרנות ובקבוצה השנייה נכללו אך ורק נשים שסובלות ממיגרנות.
על ידי השוואה בין החומר הגנטי של הנשים בשתי הקבוצות הצליחו לבודד החוקרים שינויים בשלושת הגנים הבאים שלא הופיעו בנשים שלא סבלו ממיגרנות להלן:
PRDM16 – ככל הנראה שינויים בגן זה קשורים למיגרנה שמופיעה גם בגברים וגם בנשים, אך עדיין לא ברור כיצד השינויים משפיעים על ההתפתחות של המיגרנה.
TRPM8 – שינויים בגן זה קשורים ככל הנראה למיגרנות שמופיעות בנשים בלבד.
LRP1 – גם שינויים בגן זה קשורים למיגרנות המופיעות אצל בני שני המינים. הגן משפיע על מסלולי פעילות של מספר חומרים במערכת העצבים המרכזית ומסוגל לדכא או לעורר התקפי מיגרנה.
לפי המחקרים נראה כי כאשר שלושת הגנים הנ"ל עוברים שינויים מסוימים, הסיכוי של האדם לסבול ממיגרנה גבוה בחמישה עשר אחוז סך הכול בהשוואה לאדם מהאוכלוסייה הכללית שבו לא מופיעים שינויים בגנים אלה.
האינטראקציה בין תורשה לגורמים סביבתיים
דבר אחד כיום בטוח ועל כך מסכימים כל החוקרים בתחום – כאשר אדם סובל מנטייה גנטית לסבול ממיגרנה, שעברה אליו מאחד ההורים או משניהם, עליו להיות זהיר יותר בכל הקשור לחשיפה לטריגרים שונים שיש בהם כדי לעורר את המיגרנה.
טריגרים שיכולים לגרום להתפרצות של התקף מיגרנה משתנים בין אדם לאדם אך לרוב מדובר על גורמים כגון: שינויים הורמונאליים, מזונות מסוימים, עישון של סיגריות, שעות שינה מועטות מדי, מתח נפשי, חרדה, טראומת ראש או צוואר, תבלינים מסוימים ועוד.